בג"צ

הכל מתחיל בכך שמישהי או מישהו מרגישים פגיעה.

נפגעתי. אז מה? ישר מגיעים לבג"ץ? לא. אבל חשוב לדעת מה בג"ץ יכול לעשות ומתי אפשר לפנות אליו.

לבג"ץ ניתן להפנות עתירות חוקתיות ומינהליות.

עתירה = בקשה מבית המשפט להפעלת ביקורת שיפוטית. עתירה חוקתית – בקשה לביקורת שיפוטית על חוק או חוק יסוד. מינהל = רשות כמו עירייה או משרד ממשלתי.
מכאן, שכאנחנו מנסים לטפל בילדה או בילד שלנו, אנחנו עשויים להתקל בהחלטות שלא נסכים איתן, או שיפלו את הילדה או הילד לרעה או שעשויות לגרום נזק לתהליך שעובר הילד בבית הספר או בגן. לא כל החלטה לא נעימה או מזיקה שניתקל בה תידרש לבג"ץ. אבל חשוב להכיר את הגוף רב-ההשפעה הזה ולהבין את תפקידו. בית המשפט העליון של ישראל בתפקידו כבית הדין הגבוה לצדק, בקיצור בג"ץ, אחראי ומוסמך לביצוע ביקורת שיפוטית על החלטותיהן של הרשויות ועל פעולותיהן.

 איך זה עובד? אין כמו סיפור אישי להמחשה. השבוע הייתי בדיון מעניין בבג"צ שבו עתרו מבקשי מקלט כנגד הטיפול בהם ע"י הרשות לאוכלוסין והגירה. כעו"ד שמכירה את כללי המערכת המשפטית, צפיתי בדיון מרותקת. עורכי הדין של מבקשי המקלט טענו שהמדינה מתמהמהת שנים בבחינת בקשות המקלט וגוררת רגליים באופן שפוגע בזכויות מבקשי המקלט. המדינה טענה שהיא עושה מאמצים אבל מצליחה להגיע רק למעט מהבקשות עקב סיבות שאינן בשליטתה.

אז מה הקשר לילדות ולילדים שלנו? כשמגיעים מים עד נפש, ואין לנו מענה או שיתוף פעולה מהגורמים האחראים על מימוש זכויות לטובת הילדה או הילד שלנו, שווה לבדוק אם הגיע הזמן לפנות לבג"ץ. יש עוד שיקולים, עלות מול תועלת ונזק שבכניסה להליך כה מורכב. אשמח לבדוק איתכם את המקרה ולעלות עד לבית המשפט הגבוה לצדק – אם זה הפתרון המתאים. אני פה לכל שאלה, שלכם, שרון